בעבודה הסיגריה היא לעיתים הרבה יותר מניקוטין: היא הפסקה, יציאה מהמסך, שיחה עם חברים וסימן שהסתיימה משימה. לכן “פשוט לא לצאת לפינת העישון” משאיר חלל אמיתי ביום. תוכנית טובה מחליפה כל תפקיד שהסיגריה מילאה, ולא רק את העשן.
למפות יום עבודה רגיל
רשמו במשך יום אחד מתי אתם בדרך כלל מעשנים ומה קורה רגע לפני: הגעה למשרד, קפה, שיחת טלפון קשה, סיום משימה, ארוחת צהריים או נסיעה הביתה. ליד כל רגע כתבו מה הסיגריה נתנה לכם—מנוחה, קשר חברתי, שינוי אווירה או הרגעה.
לבנות הפסקה חדשה
הפסקה בלי סיגריה עדיין צריכה להיות הפסקה. אפשר לצאת לאוויר במסלול אחר, למלא מים, לבצע מתיחה קצרה או להתקשר למישהו. אם הקשר החברתי חשוב, הזמינו עמית לקפה או להליכה קצרה מחוץ לפינת העישון.
אל תוותרו על מנוחה רק כי אינכם מעשנים. עבודה רציפה בלי הפסקות יוצרת עומס ועלולה להפוך את הסיגריה למפתה יותר.
מה לומר לעמיתים
הכינו משפט קצר שלא מזמין משא ומתן: “לא תודה, הפסקתי” או “אני יוצא להפסקה, אבל בלי סיגריה”. אין צורך להסביר את כל התהליך. אפשר גם לבקש מאנשים קרובים לא להציע לכם סיגריות בשבועות הראשונים.
רגעי עומס ודדליין
כשמגיע לחץ, נסו מעבר של 90 שניות לפני פעולה: התרחקו מהמסך, נשפו לאט, שתו מים ורשמו את הצעד הבא במשימה. כך ההפסקה הופכת לכלי שמחזיר שליטה במקום לטקס עישון אוטומטי.
שמרו קיצור דרך לתרגיל ההתמודדות עם חשק בטלפון, במיוחד לימים הראשונים.
נסיעה לעבודה וממנה
אם נהגתם לעשן ברכב, נקו אותו מריח ומציוד עישון, החליפו רשימת השמעה או מסלול, והחזיקו מים או מסטיק בהישג יד. שינוי קטן בסביבה מסמן למוח שזה רצף חדש, לא אותו טקס בלי הסיגריה.
תמיכה במקום העבודה
מעסיקים יכולים לעזור באמצעות מידע, גישה לשירותי גמילה ויצירת תרבות שלא מענישה מי שיוצא להפסקה בריאה. משרד הבריאות מפעיל גם תוכניות לקידום גמילה במקומות עבודה ואת המוקד הלאומי 6800*.
מקורות והמשך קריאה
המידע כללי ואינו תחליף לייעוץ מקצועי.